פסק-דין בתיק ת"א 51245-02-11

לפניי תביעה לקבלת תגמולי פוליסת ביטוח.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים -

1. התובעת, הגב' סינטיה סולומון (להלן: " התובעת") החלה בשנת 1995 את עבודתה כמזכירה בבית ספר של עיריית כרמיאל (להלן: " העירייה"). לכל עובדי העירייה, לרבות התובעת, היתה פוליסה לביטוח תאונות אישיות (להלן: "הפוליסה") אצל הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת"), אשר נכנסה לתוקף בשנת 2005.
2. במהלך עבודתה של התובעת היא נחשפה לחומר המכונה PPD אשר נמצא, בין היתר, בדיו של מדפסות, טונרים ומכונות צילום (להלן: " החומר"). מתברר כי התובעת אלרגית לחומר זה והחשיפה אליו גרמה לה לתופעות כגון גרד, דרמטיטיס קשה ומפושט, הופעת כתמים על העור ותפרחת. 
3. התובעת טוענת כי הפסיקה את עבודתה עקב תופעות אלו וכי בהתאם לתנאי הפוליסה מגיעים לה תגמולי ביטוח. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לתגמולים.

מסכת הראיות -

4. לפניי נשמעה עדותו של מר יוסף מפגאוקר, יו"ר ועד עובדי עירית כרמיאל דאז, אשר היה אחראי על הנפקת פוליסת הביטוח הקולקטיבית לכל העובדים; מר אריה הלמרייך, אשר עבד בסוכנות הביטוח אשר הקימה את פוליסת הביטוח; התובעת (לגבי תצהירה ת/1) וגב' רויטל לזרוביץ, נציגת הנתבעת (לגבי תצהירה נ/4). בנוסף, הסכימו הצדדים להגיש את המסמכים הבאים, ללא חקירות נגדיות: תצהירה של הגב' לימור יחזקאלי נציגת הנתבעת - נ/5; חוות דעת של מומחה למחלות עור מטעם התובעת, ד"ר מיכאל זיו; חוות דעת מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית מטעם התובעת, ד"ר קארין ציקל-שלום; חוות דעת של מומחית בתחום רפואת העור מטעם הנתבעת, ד"ר מיכל סולומון; וחוות דעת של מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית מטעם הנתבעת, ד"ר אורלי תיבון-פישר.

דיון והכרעה -

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את התשתית הראייתית, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.

ביטוח מחלות ולא ביטוח תאונות אישיות - 

6. בתחילת ההליך, טענה התובעת כי חלות עליה הן התניות של פרק א' לפוליסה שעניינן " תאונות אישיות" והן התניות של פרק ב' של הפוליסה המתייחסות ל" ביטוח מחלות". במהלך ההליך, לאחר ניתוח הוראות סעיף 1 של פרק א', לרבות ההגדרה של "מקרה הביטוח" התאונתי, עלה שאין עסקינן בתאונה, ובסיכומיה מצמצמת התובעת את טענותיה וטוענת כי חלות עליה תניות פרק ב' של הפוליסה שעניינן " ביטוח מחלות". ע"פ פרק זה, התובעת זכאית לפיצוי שבועי בסך 600 ש"ח לכל שבוע "מחלה", למשך תקופה מקסימלית בת 52 שבועות, החל מהיום ה-31 ובניכוי השתתפות עצמית.

האם המקרה עונה על הגדרת "מקרה ביטוח" ?

7. על פי סעיף 1 לפרק ב' של פוליסת הביטוח, הגדרת מקרה הביטוח הינה כדלקמן:

"מחלה אשר חלה בה המבוטח בתקופת הביטוח הגורמת לו אי כושר זמני מוחלט לעבוד בעבודה כלשהי ומרתקת אותו לביתו, או לבית חולים, או לבתי מרפא כתוצאה ישירה ובלעדית מאותה מחלה".

8. תעודות אי הכושר - אין מחלוקת כי הגדרת תפקידה של התובעת בעירייה ע"פ הפוליסה והרשימה הינה "פקיד/עובד משרד", וכי שימשה כמזכירה העוסקת בהדפסות, צילומים, שליחת שדרי פקסימליה, הנפקת קבלות וכו' - אשר כולם מצריכים מגע אינטנסיבי עם החומר (וראו את נספח 1 לתצהירה לגבי הגדרת תפקידה). עוד מוסכם כי לתובעת ניתנו תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, מאת הרופא המטפל בקופת החולים (ד"ר שמואל פרלין) אשר קבע כי היא אינה מסוגלת לעבוד בעבודתה ואף לא בעבודה אחרת - לגבי התקופה שמיום 3/10/2010 ועד יום 31/1/2012, על מנת למזער את חשיפתה לחומר.
9. מומחית התעסוקה מטעם התביעה טוענת כי משלב זה לא יכלה התובעת להמשיך בעבודתה אך המומחית מטעם ההגנה חולקת על קביעה זו. במחלוקת זו מצאתי להעדיף את עמדת המומחית מטעם התביעה. ד"ר ציקל-שלום מפרטת על סמך התיעוד הרפואי הקיים כיצד החשיפה לחומר השפיעה באופן ברור ומוכח על מצבה של התובעת ואני אף מאמצת את עמדתה לפיה העבודות החלופיות שהוצעו לתובעת בעירייה אינן יכולות להבטיח אי מגע עם החומר "הבעייתי". בנוסף, אדגיש כי העירייה היתה מעוניינת למצוא לתובעת עבודה חלופית במגבלות אך הדבר לא התאפשר והתובעת פוטרה (וראו את התכתובות שצורפו לתצהיר התובעת). יש בכך תימוכין נוסף לגבי משמעות הבעיה ולגבי כך שהתובעת נמצאה באי-כושר ולא יכלה להמשיך ולעסוק בעבודתה כמזכירה, כהגדרתה בפוליסה - "פקיד / עובד משרד". עוד יש לראות כי ע"פ התיעוד הרפואי, לאחר הפסקת החשיפה אכן מצבה של התובעת השתפר. כאן אפנה במיוחד למכתבו של פרופ' טובי, מיום 29/3/2011, לאמור: "מוכרת לנו ממעקב ארוך ... נמצאה רגישה לחומר PPD ... עבודתה כרוכה במגע יומיומי מרובה עם חומרי דיו וטונרים עקב עבודתה כמזכירה. בחודשים האחרונים נמצאת בחופשת מחלה ללא מגע עם החומרים הנ"ל. מדהים לראות את השינוי המשמעותי במצב העור - שנגרם ללא ספק כתוצאה מחוסר מגע עם PPD הנמצא בטונרים ובדיו ....". 
10. האם החשיפה לחומר קשורה למחלה ? מחלוקת נוספת שהתגלעה בין המומחים (ואולי היה מקום לפתוח בנושא זה), היתה באשר לשאלה אם אכן אותו החומר הוא הגורם למחלה של התובעת - ואף כאן, לאחר קריאת חוות הדעת שהוגשו ומכלול התיעוד הרפואי שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל ע"פ מאזן ההסתברות האזרחי והוכיחה כי החומר הוא הגורם לעיקר התסמינים הקשים שהיא חוותה במיוחד בשנת 2008 עד 2010. המומחית מטעם ההגנה אכן מונה עוד גורמים שקשורים למצב אך לא אוכל, עם כל הכבוד, לקבל את עמדתה (סעיף 5 לפרק הסיכום) לפיה "לא נמצא קשר" בין עבודתה כמזכירה לבין התפרחת, שכן כל המסמכים לגבי התבחינים מלמדים שיש קשר. אני מסכימה שהוכח כי חשיפה מוקדמת, לפני שנת 2008 לצבעי שיער מסוג מסוים, אולי תרמה אף היא לחלק מהתופעות - אך אין בכך כדי לשנות את מסקנתי לפי הוכח שהגורם הדומיננטי למחלה היה החשיפה לחומר והראיה היא שהפסקת החשיפה הביאה לשיפור משמעותי במצב. יש לזכור כי בדרך כלל קשה להעריך במדויק אם חומר מסוים אכן גורם לתופעה מסויימת וחוות הדעת של המומחים השונים הינן בבחינת הערכה או "ניחוש מלומד", אך במקרה זה, "מבחן התוצאה" מלמד על הקשר, שכן התופעות חלפו לאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד.
11. על רקע האמור למעלה, התובעת טוענת כי המקרה עונה על הגדרת "מקרה הביטוח" וכי היא נמצאת באי כושר זמני המקנה לה זכאות לפיצוי מאז 3/10/2010. הנתבעת טוענת מנגד, כי למרות האמור מעלה, ולמרות תעודות אי הכושר שם מצוין כי התובעת אינה יכולה לעבוד בכלל - לתובעת לא קמה זכאות לפיצוי שכן על אף מחלתה, היא לא היתה באי כושר זמני מוחלט לעבוד בעבודה כלשהי (כלומר היתה יכולה למצוא עבודה אחרת) והיא אף לא רותקה למיטתה או לבית חולים.
12. לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי לא אוכל לקבל את עמדת הנתבעת, לא אוכל לפרש את התנאי לגבי אי הכושר הזמני כפי שגורסת הנתבעת - ושוכנעתי כי החל מיום 3/10/2010 התובעת היתה באי כושר זמני אשר מקים זכאות לפי הפוליסה. למסקנתי כמה נימוקים: (א) יש לפרש את המונח "אי כושר זמני" שבפרק ב' בזיקה למונח שבפרק א' - כיון שפרק ב' הינו הרחבה של פרק א'; (ב) יש לפרש את המונח "אי כושר זמני" בשני הפרקים באופן דומה כיון שכך עולה מהרשימה; (ג) יש לפרש את המונח "אי כושר זמני" באופן רחב לאור סתירות פנימיות שקיימות לגבי מונח זה בפרק ב' עצמו; (ד) יש לפרש את המונח "אי כושר זמני" באופן רחב שכן פרשנות הנתבעת מרוקנת מתוכן את הפרק.